בית הבד

הגענו לבית הבד, כמובן לבית בד מודרני.

שם למעשה הכול קורה,

נגמר המסיק יש זיתים ועכשיו מתחיל התהליך החשוב ביותר ביצור שמן הזית, היצור.

מתחילים ב "בור" אליו שופכים את הזיתים שנמסקו.

הזיתים עולים במסוע למפוח שמנקה מעלים וענפונים.

משם הזיתים נשפכים למכונת שטיפה.

ממכונת השטיפה עוברים הזיתים לריסוק ,בחלק מבתי הבד הזיתים נדרסים ע"י אבן ענקית. ברובם ע"י פטישונים קטנים בתוך מכונה.

העיסה שאנחנו מקבלים לאחר הריסוק מורכבת ממוצק (גפת) ומנוזלים (מים ושמן זית).

מהמרסקת עוברת העיסה למערבל שם שוהה כ50 דקות עד שעה וחצי ותוך כדי ערבול מתגבש השמן .

לאחר מכן עובר למכונת הפרדה , שמפרידה בן הגפת למוהל,בן  המוצקים לנוזל.

משם המוהל עובר לצנטריפוגה שמפרידה בן השמן למים.

ומשם למכלי ההחסנה.

התשלום עבור "הדריסה" מבוצע בשמן 10% מהתוצר או בכסף עבור כול ק"ג שמן שיוצר.

מסורת היא שבעלי בית הבד "מרמים" את המגדלים /"גונבים" את החקלאים ולכן חובה להיות צמודים לתהליך הפקת השמן.

סיפור:

בשיחה שהיתה לאחד ממפקדי שהוא גם לקוח שלי שארגן "קבוצת רכישה " של שמן .

שאל אותו אחד החברים שלו "איך אני יודע שלא מרמים את אלון בבית הבד?"

ענה לו " אני מכיר את אלון שנים, הוא לא יודע לרמות ולכן אני סומך עליו. וכמו שאני מכיר אותו הוא נמצא בבית הבד בזמן היצור"

ואז הוא סיפר לי זאת ושאל אם זה נכון?

עניתי לו שלא רק שאני נמצא בבית הבד , אני צמוד לזיתים שלי ולכול התהליך. מבקר אותו ומבטיח שיצא לנו שמן מעולה.

כבר אמרנו כמו יין.

אלון