זיכרונות

חזרתי לשדה אליעזר לפני שלוש שנים מכרמיאל, ואך טבעי שביתי האמצעית תלמד ב"עמק החולה" .

בהצגת הסיום שלהם של כיתה י"ב לפני כחודשיים . החליטה הנערה  לשאת שלט בזו הלשון " י"א על הזין" . הנהלת בית הספר לא יכלה לעבור על זה בשתיקה למרות שמדובר בסוף י"ב, חודש לפני הסיום , ואנו ההורים זומנו לברור.

אני יושב שם בברור  ׁׁ(אשתי מנהלת בית ספר, "פדיחה" להיות בפורום כזה) מול. מחנך הכיתה חגי. מרכז השכבה אמיר חברי מהצבא (הוא היה ק אג"מ מקצח"ר ואני קה"ד מקמש"ר ויצא ששרתנו ביחד כשלוש שנים ) (אני עד היום לא מבין מה לגמלאי צה"ל ולבית ספר , לא הספיק להם בצבא להתעסק עם ילדים)  ומנהלת ה"בית העליון" ענת.

וחשבתי לעצמי זה הברור הראשון והאחרון שלי במערכת החינוך. אני שהיתי "חנון" "שבחנונים" בבית הספר (ברדאק למדתי לעשות בצבא  ועוד איזה ברדאק, מלך הברדאק, מי שהכיר אותי מימי בית הספר לא היה מאמין שזה אותו אלון  ) , למרות הפה הגדול שלי , הברזתי משיעור אחד בכול חיי (חג'י לקח אותנו לאכול בחוליות ) וגם זה היה בשלהי י"ב . טבלתי בירדן פעם אחת במשך כול 6 השנים בבית הספר, וגם זה היה במסגרת שיעור ספורט עם המורה לספורט יאיר (בפשפש ליד הטרזן) . עד היום אני לא יודע מה  עושים במדרגות לגג (יתכן שמעשנים שם??) .

ביתי הגדולה הלכה  בדרכי אמה (ילדה טובה) והבן הקטן בדרכי אביו (חנון) והבת האמצעית עם פה גדול וחוסר במעצורים . ואני עכשיו  פעם ראשונה בחיים בברור....

לפני הברור הבהרתי לנערה שזכות הדיבור ניטלה מימנה והיחיד שמדבר זה אני. הסברתי לפורום עוד לפני שהברור התחיל "שברור לנו ההורים וגם לילדה שהמעשה לא היה צריך להיעשות נקודה " ולמרות זאת החליטו לטחון את האירוע עד דק. (בכול זאת בית ספר).

ולבסוף שאלתי את מנהלת "הבית העליון"  מתי הפסיקו עם הנוהג של יום "עבודה" בבית הספר.  "חירטטה"  לי שהפריטו את הקיבוצים , וצריך לשלם לילדים .... 
וחשבתי לעצמי מה מהות בית הספר הזה אם: אין שיעורי ספורט בברכה , ואין "יום עבודה".....   ונזכרתי....

לקיבוצים זה היה "יום עבודה" שבו הם עבדו במשקים של הקיבוצים  ולנו המושבניקים זה היה יום "חופשי". בהתחלה ישנתי עד 10 (יום חופשי לא?) אבי עבד בחוץ . ואז התחלתי לקבל מטלות ...... אתה כבר בבית אז תקטוף תפוזים ... אתה כבר בבית אז תוציא גזם.. אתה כבר בבית אז.... וככה מצאתי את עצמי עובד במשק החקלאי שלנו .... 

 בראשית כיתה י"א אבי נפל ממכלסון/עפרוני /כלי גובה (כול אחד קורא לכלי הזה בשם אחר)  ושכב בבית חולים לוינשטיין כחצי שנה . והמשק החקלאי נפל על כתפיי הצנומות (מאז הספקתי להכפיל את עצמי ,לפחות במשקל)  .... החזקתי את המשק למרות שאבי לא שב לאיתנו מעולם מאז ...

 לאחר מותה של אימי ז"ל (בדיוק ביום ההולדת שלי 20) המשכתי לעבוד במשק החקלאי , וגם שנישאתי לאשתי ולא גרתי בשדה אליעזר המשכתי מידי שבוע לפקוד את המשק ... אמרתי לאנשים ששאלו אותי ..... "מעדיף לבקר את אבא במטעים ולא בבתי חולים".... 

ואותן מטלות מזמן בית הספר שקיבלתי מאבי עליו השלום, גרמו לזה שאני אוהב את האדמה  ואוהב את החקלאות.

שואלים אותי מה אני עושה בחיים ואני עונה להם ... עזבו שאני מהנדס מכונות ,עזבו שאני שמאי רכב (עם תעודה לא פעיל) . אני קודם כול חקלאי (תחביב יקר אפילו יקר מאוד ).

גאה להיות חקלאי , גאה לגדל זיתים וגאה להפיק שמן זית משובח.

והכול התחיל מאז שנדבקתי בחיידק (החקלאות מחלה קשה ללא מרפא) , מימי הילדות שלנו שהיה לנו יום עבודה. ובו עבדתי במשק החקלאי שלנו. 

אלון     קמינקר

0522369955